אישה הולכת לְטָעוּת

אישה הולכת לְטָעוּת, איטית ומדודה כמו לחבל תלייה.

אישה מכירה את כל השיקולים, הכינה את כל הטבלאות, המצגות, התרשימים.

אישה כמהה לִטְעוֹת כמו שאחרים להיות צודקים.

אישה יודעת שהמחיר כבד. העונש נמתח על פני דורות, ראשה ייחנט ויוצב על מדף. אבל אפילו הַנֶּצַח לא יכול לְנַצֵּחַ את מה שיקרה עכשיו.

אישה הולכת לָאָסוּר בעיניים פקוחות, בידיים פתוחות, היא תקיא מתוכה את הכל, בטרם שוב תבלע.

מה יהיה גורלה?

אישה לא שמעה על נשים שטעו והצליחו לחזור חזרה.

החדש

הוּא מַשְׁאִיר לִי מַתָּנוֹת קְטַנּוֹת,

צְמִיגִיּוֹת, בְּרַחֲבֵי הַבַּיִת, וְתוֹקֵעַ בִּי מַבָּט מַאֲשִׁים

כְּשֶׁאֲנִי סוֹגֶרֶת אוֹתוֹ בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית.

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לְטִיוּל, הוּא מוֹשֵׁךְ לְכָל עֵבֶר. אֵינִי מַצְלִיחָה לְרַסֵּן אוֹתוֹ

יוֹתֵר מִשֶּׁאֲנִי מַצְלִיחָה לְרַסֵּן אֶת עַצְמִי.

הוּא בְּוַדַּאי רוֹצֶה לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ עַל הַמְּצִיאוּת כְּשֶׁהוּא

קוֹרֵעַ בֻּּבּוֹת רַכּוֹת לִגְזָרִים. אֲנַחְנוּ דּוֹמִים

יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאִישׁ הָיָה מַאֲמִין.

הוּא חַי בִּשְׁבִיל הָרֶגַע שֶׁהָרְצוּעָה מוּסֶרֶת מִצַּוָּארוֹ

וְהָעוֹלָם מֻתָּר לוֹ בְּאִבְחָה. אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ

שֶׁהַזְּמַן הוּא עוֹד אֶבֶן נֶגֶף לְסַלֵּק, וְהוּא

מֵשִׁיב לִי בִּנְשִׁיכָה.

קָרָאנוּ לוֹ צַח

אֲבָל דָּבָר אֵינוֹ צַח בָּעִנְיָן הַזֶּה

נבואה שחורה

(לחץ, 2007־2021)

הַיְּלָדִים יִשְׁכְּחוּ אוֹתְךָ.

הַבַּיִת יִהְיֶה נָקִי לְהַחְרִיד

מְמֹרָק לְהַבְחִיל

לֹא יִהְיוּ שְֹעָרוֹת בַּמָּרָק

עַלְוַת הָעוֹלָם תִּתְחַלֵּף לְאִטָּהּ

וּבְעוֹד כַּמָּה שָׁנִים מִישֶׁהוּ שֶׁלֹּא הִכִּיר אוֹתְךָ

יַצִּיב עַל פִּסַּת הָאֲדָמָה שֶׁבָּהּ נִקְבַּרְתָּ

מְכוּלָה.

דרכים לחיות את החיים

הֲיִי פְּקַעַת.

אִצְרִי בְּתוֹכֵךְ כֹּל מָה שֶׁאַתְּ

צְרִיכָה

הִסְתַּגְּרִי

רֹב חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, הִתְכּוֹנְנִי

בָּרֶגַע הַנָּכוֹן, כְּשֶׁאִישׁ לֹא

מְצַפֶּה

הוֹצִיאִי עָלֶה

מה עכשיו, אמא

עוקבים ועוקבות יקרים/ות,

אני מתרגשת לספר שספר שיריי השני "מה עכשיו, אמא" (הוצאת הקיבוץ המאוחד) יצא לאור בימים אלה.

הספר עוסק בחוויית האמהות שלי.

ניתן לרכוש אותו באתר ההוצאה, ובהמשך גם בחנויות.

לרכישה: הספר מה עכשיו, אמא

שיר מתוך הספר:

עָשִׂיתִי שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים.

מָה עַכְשָׁו, אִמָּא?

הַאִם אוּכַל לִגְזֹז אֶת מַחְלָפוֹת רֹאשִׁי?

לַעֲלוֹת עַל הָרַכֶּבֶת לְעַרְבוֹת קָזַחְסְטָן?

לָצֵאת לְיוֹם עֲבוֹדָה בַּמִּכְרוֹת?

לִלְכֹּד דְּגֵי טְרוּטָה בַּנְּהָרוֹת?

אוֹ לָלֶכֶת לְאִבּוּד בֶּהָמוֹן הָעִיר?

אַל תֹּאמְרִי שֶׁוַּדַּאי אַחְוִיר.

אוֹ לְהַשְׁלִיךְ אֶת עַצְמִי לְרַגְלָיו שָׁל מִישֶׁהוּ?

לַעֲזָאזֵל הַהַשְׁלָכוֹת.

אוֹ לְהִתְעוֹרֵר עֵירֻמָּה בְּמִטָּה זָרָה?

לְהֵעָזֵב לָאֲנָחוֹת.

עָשִׂיתִי שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים, אִמָּא!

אֶפְשָׁר לָנוּחַ עַכְשָׁו?

לְהִתָּלוֹת עַל עֵץ אֶדֶר?

לִתְפֹּס תְּנוּמָה מִתַּחַת לָהָר?

לְהִבָּלַע בְּתוֹךְ שָֹדֶה שֶׁל תִּירָס?

לְהַקִּיז אֶת הָאֱמֶת עַל הָעוֹלָם הַמַּר?

שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים אִמָּא!

עוֹד מְעַט כִּבּוּי אוֹרוֹת.

וְאֵינִי רוֹצָה לְהַפְסִיד אֶת הַדֶּרֶךְ,

אֶת הַהַדְרָן, אֶת הַקּוֹנְפֶטִי הַמַּבְרִיק.

עָשִׂיתִי שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים.

אִמָּא.

זֶה חַיָּב לְהַסְפִּיק.

מכונת זמן

מכונת הזמן מחרחרת,
מתניעה.
בת שנתיים.
פעוטה בכיסא אוכל
משליכה צלחת פלסטיק
מרוצה.
מתנערת מן השיכרון
שולפת עצמי החוצה
נעמדת נחושה.
אוספת מהרצפה גרגירי אפונה ואורז
לכף יד קטנה.
מעבירה סמרטוט
לעיני אמי המשתאה.
מניחה לצד רגלה
רוטטת כתינוקת בת יומה
גרסה אחרת של
הוויה.

הפיר

לא בחדר.

לא מאחורי דלת.

לא אחרי מקלחת, נקייה.

כתבי כשבידך חיתול עם צואה,

נוזל חם ושמנוני זולג על עורפך,

מישהו הרגע צעק עלייך,

צעקת חזרה,

השכנים שמעו הכל,

האסלה עולה על גדותיה,

הלילה לא יהיו לך שעות שינה,

בחוץ מישהו ניפץ שמשה,

אינך יודעת להפסיק את האזעקה,

והפיר שברצפה.

עכשיו.

***

הבוקר בא.

אתה חוצב דרכים חדשות בעצמךָ

לעת צרה.

הרגליים נושאות אותך ליום שמולךָ

צמא ואשם. ממאן להתגשם.

מאוחר מדי בחיים

לחזור למערה.

אתה יודע שאתה חסר

אך מעולם לא היית מלא כל כך

במה שאינךָ.

הם אמרו: תמצא את מה שאתה אוהב ותן לזה

להרוג אותך.

אבל אתה עודְךָ