שיר לנפאל 2

סוּרָאיָה מַרְאֶה לִי אֵיפֹה מְגַדְּלִים מָרִיחוּאָנָה.

הוּא מְלַמֵּד אוֹתִי לְזַהוֹת אֶת הַנָּשִׁים הַנְּשׂוּאוֹת

לְפִי אַבְקָת הַשָּׁנִי שְׁבִּפְסֹקֶת שְׂעָרָן

וּמְחַיֵּךְ

כְּשְׁאֲנִי אוֹכֶלֶת דָאל בָּאט.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי אֲנִי נִשְׁבֶּרֶת לְמַרְגְּלוֹתָיו שֶׁל הַר

בַּעַל מַדְרֵגוֹת מְסֻתָּתוֹת אֶבֶן

(אַחֲרֵי שֶׁנָּפַלְתִּי לְתוֹךְ תְּלוּלִית שֶׁל בֹּץ)

וְהוּא מֵרִים אוֹתִּי בִּשְׁתִיקָה

וְדוֹחֵק בִּי לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה.

עוֹד אַרְבָּעִים וְחָמֵש דַּקּוֹת לְטָדָפָּאנִי.

אַרְבָּעִים וְחָמֵש דַּקּוֹת.

סוּרָאיָה מְחַכֶּה לִי בְּפַאֲתֵי הַשְּׁבִילִים

מַמְתִּין בַּמְּקוֹמוֹת הַמְּסֻכָּנִים

תּוֹפֵס אֶת יָדִי בְּחָזְקָה

גַּם כְּשְׁאֵינִי מְבַקֶּשֶׁת
מַסְבִּיר עַל אֵילוּ אֲבָנִים לָלֶכֶת.

הַמֶּמְשָׁלָה הַנֶּפָּלִית אֵינָה לְטַעֲמוֹ

(הוּא מְדַבֵּר עַל נֶפָּל שְׁטוּחָה וְעַל מַשְׂכֹּרֶת מִינִימוּם וְעַל תְּאוּנַת אוֹפַנּוֹעַ שֶׁעָשָׂה)

הוּא מְסַדֵּר אֶת חַלּוּקֵי הַנַּחַל כָּךְ שֶׁאֱעֶבֹר בְּבִטְחָה

וּמְחַלֵּץ פְּלַסְטֶר מֵעֲטִיפָתוֹ

וְלוֹחֵץ חָזָק לְכַּף רַגְלִי

(כְּשְׁעֲלוּקָה מוֹצֶצֶת אֶת דָּמִי)