הצלצול

השיחה הראשונה התקבלה ביום חמישי אחר הצהריים. גורדון צעק מחדר העבודה, "דינה, תעני", ותקתוקי המקלדת שלו נדמו לרגע ואז התחדשו. הצלצול המשיך פעמיים נוספות בזמן שנאבקתי בתלולית הכביסה שעל ברכיי, מתאמצת לשמור את הפריטים המקופלים במקומם ובה בעת שולחת ידי לעבר האפרכסת. "הלו", הרמתי את השפופרת בצלצול הרביעי וקול צווחה דקה נשמע מעברו השני של הקו. "הלו, מי שם", חזרתי שוב וצליל חד, מונוטוני, קטע את  דבריי, והשיחה נותקה. מן החדר השני גורדון צעק, "מי זה", והמשיך בתקתוקיו מבלי להמתין לתשובה.  כשהנחתי את השפופרת, גיליתי שערימת התחתונים קרסה והתפזרה סביב כפות רגליי.

 השיחה השנייה הגיעה שעתיים לאחר מכן,  וגורדון, שבדיוק יצא מהמקלחת, חלוק אמבטיה כרוך סביב גופו וכפכפים לרגליו, רטן וענה. "דינה", הוא צעק, "הם לא מדברים". "תשאל מי זה", קראתי. "מי מדבר", שמעתי את קולו העמום של גורדון ואז טריקה וגידוף. "לא אמרו כלום", פרץ גורדון בסערה דרך דלת המטבח, "השמיעו סירנה. וו- הו", קולו עלה וירד כשהדגים את הקול, "וו-הו". צחקקתי למשמע הטון המשתנה של קולו, שנשמע לרגע נשי, כמעט נערי, וגורדון נעץ בי מבט חמור סבר. "הם משחקים בנו.  הממשלה, החברת טלפונים, כולם משחקים בנו כמו חיילי צעצוע", אמר, וכשהתיישב באפיסת כוחות חלוקו התקמט ופיסת עור מירכו נחשפה, והיה נדמה לי שלהיטותו גורמת לשערות רגליו לסמור.  מבלי משים נשלחה ידי לעבר ברכו, והוא עקב אחר מבטי ומיהר ליישר את חלוקו, ולרגע נותרה ידי תלויה באוויר ואז מצאה לה אחיזה בשולחן הפורמייקה. סומק קל בלחיי הסגיר את התאונה שכמעט קרתה, וגורדון פלט,  "שכחתי להשקות את העציצים", וקם בחדות ממקומו. "אבל עכשיו ערב", קראתי אחריו. זמן רב לא נגענו זה בזה.

השיחה השלישית הגיעה באמצע הלילה. "גורדון", ניערתי אותו. "זו טלי. משהו קרה לטלי. תענה", וגורדון שלף יד מתחת לשמיכות ומשך את השפופרת לכיוונו. "טלי", שאל בקול מנומנם. "טלי, אני לא שומע", הוא פקח את עיניו. מהעבר השני יכולתי לשמוע צחקוקים ואז לחישות לא ברורות. לא יכולתי להבין מה אמרו. "מה קרה?" דחקתי בגורדון, "זו טלי?" והוא  הזדקף במיטה באחת וצעק, "חולירות, אם תתקשרו לפה שוב, אני נשבע לכם, אני מזמין משטרה. אני אתפוס אתכם בעצמי, חולירות בני חולירות". הוא טרק את השפופרת והרים וטרק שוב, כמו עושה וידוא הריגה, ולא זז. נגעתי ברוך בכתפו, מנסה לסובב את פניו אליי, אך הוא נותר נטוע במקומו, מבטו מרוכז בשפופרת. "גורדון, מה הם אמרו", לחשתי. ידו תפסה במזרן בחוזקה, וכשסובב את פניו ראיתי שחיוורון פשט בהן. "טלי", הוא אמר בקול צרוד. "הם אמרו טלי".  שעה לאחר מכן ישבנו על הספה בסלון ובהינו בטלוויזיה הכבויה. "טלי בסדר, את שמעת אותה, היא אמרה שהכל בסדר אצלם", אמר גורדון. "מה את לחוצה". הוא גירד בקרחתו ואני הנהנתי. "אין לך מה להיות לחוצה", הוסיף.  "הכל בסדר", חזרתי אחריו. "בואי לישון", הוא אמר וקם והשאיר את האור בסלון דולק.

בבוקר הלך גורדון למשטרה. הוא מילא דוח. השוטר שמולו הביט בו בשעמום ומדי פעם הגניב מבטים חטופים לעבר מכשיר הטלוויזיה שהיה תלוי על הקיר שמולו ושידר תוכנית כישרונות ("גם המשטרה משחקת בנו", יגיד לי גורדון אחר כך כשיחזור הביתה ויתייק עותק מהדוח שהגיש בין מסמכיו). בסוף הפגישה סיכם השוטר את הפרטים: "משה ודינה גורדון. בני 60. חיים לבד.  בת נשואה. שלושה טלפונים ממטרידן סדרתי במהלך יממה אחת. אין פרטים נוספים" (בשלב הזה קפץ גורדון ממושבו, כך סיפר לי אחר כך , וזעק "בוודאי שיש, מה אתה מדבר", והדגים לשוטר את מנגינתה המדויקת של הסירנה ואת אופייה המדויק של הלחישה, ודאג שגם אלה ייכנסו לדוח). "התלונה נרשמה", אמר השוטר וסייג, "יש לנו אינספור מקרים כאלה, היום הצקות טלפוניות זה דבר מאוד פופולרי", ושלח את גורדון לביתו.

 השיחה הרביעית הגיעה אחר הצהריים. גורדון לא היה בבית, וכששמעתי את צלצול הטלפון רצתי לכיוונו של המכשיר, כמו שעשיתי לאורך כל אותו היום. חיכיתי לו.  הרמתי את השפופרת מבלי לדבר. מהעבר השני נשמעה דממה, ואז החלו התנשפויות קצובות, עולות ויורדות. לא השמעתי קול. ההתנשפויות הלכו וגברו, ואחיזתי את הטלפון התהדקה, ההתנשפויות הפכו לגניחות, גל חום הציף את איבריי, ולפתע נשמעה טריקת דלת וקולו של גורדון נשמע מרחוק. "דינה", הוא קרא. הנחתי את השפופרת במהירות במקומה ונעמדתי ליד הכיור. צעדיו של גורדון נשמעו ברחבי הבית ואני פתחתי את הברז והתזתי מים על פניי. "היו עוד טלפונים?" נכנס גורדון למטבח ושאל מאחורי גבי, ואני הנדתי לשלילה ולא סובבתי את ראשי. "לא היו".

אחר כך הייתה דממה שנמשכה יומיים או שלושה. גורדון חזר לענייניו, חשתי שהוא מרוצה מעצמו יותר מהרגיל, ואני נזעקתי לכל צליל נמוך כגבוה, קלוש כרם, שעוררה השגרה. גורדון הפטיר, "את עצבנית היום", כך במשך שלושה בקרים, והסתגר בחדר העבודה.

השיחה החמישית הייתה איומה. היא הגיעה בשעת בוקר מוקדמת, כשגורדון חילץ את עיתון הבוקר מאריזתו ואני צחצחתי את שיניי, ועם הישמע הצלצול פעימות לבי נעשו תכופות יותר ומיהרתי למטבח . גורדון ענה לטלפון בהיסח הדעת ושמע מלמולים, אולי קטע משיר בצרפתית, ואז גניחות ומילים גסות, ואיני יודעת מה עוד. הוא השליך את הטלפון על הרצפה בחוזקה, ושני כפתורים נלחצו פנימה ונתקעו וקול צורם בקע, וגורדון החל משתולל ומסתובב אנה ואנה, וצועק, "הם חזרו, דינה. הם חזרו". הוא רץ לחדר העבודה, ואני קראתי, "לאן אתה רץ, הלחץ דם שלך", והמשיך לחצר, ואז לסלון, אוסף מסמכים, חפצים, מותיר שובל של טביעות רגליים מהבוץ הרטוב שדבק ברגליו אחרי הטל שטרם יבש.  "מה אתה עושה", רצתי אחריו מחדר לחדר, מנסה לתת לרצף הפעולות משמעות, פרשנות, ולבסוף הוא עצר מולי ונשף אוויר, "תארזי. אנחנו נוסעים מפה. אנחנו נשים לזה סוף". תפסת את ידיו הרועדות, מובילה אותו לספה, מאיטה את נשימותיו. "מה קרה?" שאלתי, וקולו היה תוקפני, "אני לא נשאר פה, תעשי מה שאת רוצה", ואז חזר בו, "הם רוצים לקחת לי הכל, למה את לא מבינה", ואני אמרתי, "מה ייקחו, מה כבר יש לקחת", והבטתי סביב ברהיטים הישנים ובוואזה אחת יקרה שקיבלנו לפני 30 שנה בחתונה, ומיהרתי לסגור את  כל החלונות. מאחורי גבי שמעתי את גורדון מתרחק וקולו נמוג עם פסיעותיו, "אני הולך לנוח קצת".

כמה שעות אחר כך הגיעה השיחה השישית, ואנחנו שכבנו במיטה, נושמים נשימות קצובות, מביטים מעלה בתקרה. כשנשמע הצלצול האזנו לו מפר את השתיקה ואז חדֵל, וגורדון גישש אחר ידי ומצא אותה ולהרף עין אצבעו התחככה באצבעי. אז נשמע קולו המהוסס של גורדון דרך דמדומי אחר הצהריים, "הם אמרו", קולו נסדק, "אני רוצה לזיין את אשתך", והמילים נשמעו קרות וריקות בפיו, שלא היה רגיל בהן, והותירו הד וגם אצבעו המרפרפת של גורדון, לפתע חשתי, נעלמה. דוק של דמעות עלה בעיניי ושלחתי את ידי לכיוונו של גורדון, חשבתי מה שאמצא – אמצא, והלילה ירד תוך כדי ששכבנו שם, והטלפון נדם, ורעשי הרחוב התאדו, ולפנות בוקר, מתוך שינה, יכולתי להישבע שחשתי בחיוך דק, כמעט בלתי נראה,  שעלה על פניו של גורדון.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s